"לא משנה מה אני אעשה, היא בחיים לא תעריך!" \ "בעלי? לא מסוגל להכין חביתה! בטוח זה לא הוא שהכין את ארוחת הערב!"
פרשת מקץ מציגה בפנינו תופעה מוזרה: האחים עומדים מול יוסף, מדברים איתו, משתחווים לו - ולא מזהים אותו. איך זה יכול להיות? הוא אחיהם! הם גדלו איתו, הכירו אותו שנים. נכון, עברו עשרים ושתיים שנה, אבל בכל זאת - איך לא ראו שזה יוסף?
רש"י מסביר: "שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן" - הם זוכרים אותו נער צעיר ללא זקן... באמת?!
בפסיכולוגיה קוראים לזה "blind spot" - נקודה עיוורת. המוח שלנו נוטה לראות מה שהוא מצפה לראות, ולא מה שבאמת נמצא מולו.! האחים ראו את יוסף הנער השפל שהם זרקו לבור ונמכר לעבד - ולכן המוח לעולם לא יקשר בינו לבין המשנה למלך שעומד מולם..
זה בדיוק מה שקורה בזוגיות.
אני זוכר זוג שהגיע אלי לייעוץ. היא בכתה: "הוא אף פעם לא מקשיב לי!" הוא ישב מולי המום: "אבל אני עושה הכל! אני מקשיב שעות!" התברר שבשנים הראשונות של הנישואין, הוא באמת לא הקשיב - היה עסוק בטלפון, עונה בחצי אוזן. אבל זה היה לפני שש שנים! במשך השנתיים האחרונות הוא עבר תהליך, השתנה לגמרי, מקשיב באמת. אבל היא? היא עדיין רואה בו את מי שהיה. כל פעם שהוא מקשיב, היא חושבת "הוא רק מעמיד פנים". הוא כבר לא אותו אדם - אבל היא עיוורת לשינוי.
או להפך: אישה שבשנים הראשונות הייתה חלשה, לא יכלה להחליט, תלויה בהורים שלה לכל דבר. עברו עשר שנים, היא התפתחה, התחזקה, הפכה לאישה עצמאית ובעלת דעה. אבל הבעל? הוא עדיין רואה בה את הבחורה החלשה. כל פעם שהיא מביעה דעה, הוא נדהם: "רגע, מתי נהיית כזאת?" - כאילו זה דבר חדש, למרות שזה כבר שנים.
ה-blind spot שלנו גורם לנו לראות את בן הזוג דרך העדשה של מי שהיה, ולא מי שהוא עכשיו.
האחים לא זיהו את יוסף כי הם חיפשו את הנער השפל, לא את המלך. ואנחנו לא רואים את בן הזוג שלנו כי אנחנו מחפשים את מי שהיה, לא את מי שהוא היום.!
הפתרון? לשאול את עצמנו: "מתי בפעם האחרונה באמת הסתכלתי על בן הזוג שלי, בלי הסינון של מה שאני מצפה ממנו לחשוב, להגיד או לעשות?"