"אתה אף פעם לא עשית שום דבר בשבילי! אף פעם!" הוא עומד מולה במטבח, המום. הלסת שלו כמעט נופלת על הרצפה. "אף פעם?! שבוע שעבר לקחתי אותך ליומיים בצימר בצפון! שלשום שטפתי את כל הבית! אתמול שמרתי על הילדים ארבע שעות כדי שתצאי עם חברות! איך את מסוגלת להגיד 'אף פעם' בגלל ששכחתי לקנות שמנת מתוקה?!" מוכר לכם?
ברוכים הבאים לחלום הכי מפחיד בספר בראשית: פרעה עומד על שפת היאור ורואה שבע פרות שמנות ובריאות בשר. פתאום עולות אחריהן שבע פרות דקות, רזות ומכוערות. ומה קורה אז? "וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הַבְּרִיאֹת... וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה!". תקראו את זה שוב: פרה אחת רזה בולעת פרה ענקית ושמנה, ונשארת רזה כאילו לא אכלה כלום! שום זכר! "ולא נודע כי באו אל קרבנה"!
זה בדיוק מה שקורה בזוגיות. בפסיכולוגיה קוראים לזה "הטיית השליליות" (Negativity Bias). המוח האנושי מתוכנת לשרוד, ולכן הוא זוכר פי עשרה יותר את הסכנה, הפגיעה והחיסרון, מאשר את הטוב. מספיקה פרה רזה אחת – מילה עוקצנית, איחור של עשר דקות, או ויכוח קטן על כסף – כדי לבלוע חודשים שלמים של נתינה, אהבה והשקעה! הכל נמחק בשנייה אחת.
אז מה הפתרון של יוסף הצדיק? יוסף לא אומר לפרעה "תתעלם מהפרות הרזות". הוא אומר לו: "וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת... וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב". יוסף מלמד אותנו: בשנים השמנות, כשטוב לכם – אסור לכם רק 'לצרוך' את הטוב ולשכוח. אתם חייבים לבנות "אסמים רגשיים"! לתעד את הטוב. להזכיר לעצמכם בכתב, בתמונות, במילים: "יש לי בן זוג מדהים שדואג לי". וכשמגיעה שנת הרעב – הריב, הכעס, הטעות – פותחים את האסם! לא נותנים לפרה הרזה לבלוע את כל השפע שהיה כאן.
וזה הסוד של "זאת חנוכה". היום השמיני של חנוכה נקרא "זאת" כי בו נחתם האור. זה היום שבו לוקחים את כל השמן והאור של שמונת הימים, ואוגרים אותם לתוך החורף הארוך והקר שמחכה בחוץ.
בפעם הבאה שבן הזוג מעד ופרה רזה מנסה לבלוע לכם את כל הבית – תעצרו! תפתחו את אסם הזיכרון, ותזכרו בשבע הפרות השמנות. כי בית חזק לא נמדד בזה שאין בו רעב, אלא בזה שיש לו מספיק אסמים כדי לנצח אותו.