סליחה מתובנה

"למה הוא עשה לי את זה? הוא יכול היה לבחור אחרת!"

האחים עומדים לפני יוסף, רועדים מפחד. הם זוכרים מה עשו לו - זרקו אותו לבור, מכרו אותו לעבדות. עכשיו הוא המשנה למלך, ויש לו את הכוח לנקום. מה יוסף עושה?

"וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם... כִּי לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים."

"לא אתם שלחתם אותי הנה, אלא האלוקים."

זו לא סתם סליחה. זו סליחה מסוג אחר לגמרי.

רוב האנשים חושבים שסליחה זה "אני מוחל לך על מה שעשית, אבל לא שוכח." יוסף מלמד אותנו משהו עמוק יותר: סליחה אמיתית היא להבין שבן הזוג שלך הוא רק שליח.

כשהיא אמרה משהו פוגע, היא לא בחרה מרצונה החופשי לפגוע בך. הקב"ה הזמין לך את המצב הזה בדיוק, והיא הייתה השליח. כשהוא עשה משהו שגרם לך נזק, זה לא היה ממנו - זה חלק מהתוכנית האלוקית. "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ" - ואויביו זו אשתו, שנאמר "אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ."

אני זוכר זוג שהגיעו ליעוץ – סיפרו שהיה להם ריב איום לפני חג סוכות. הוא רצה מאוד לנסוע להורים שלו לחג. היא התעקשה שההורים יבואו אליהם, כי היא מעדיפה להיות בבית שלה בחג. זה יצר ביניהם פיצוץ נוראי. הוא כעס עליה שבועות. "את אנוכית! את רק חושבת על עצמך!" בסוף, ההורים באו אליהם..

וב-7 באוקטובר, כשהמחבלים פלשו לבארי - מקום מגוריהם של ההורים שהוא כל כך התעקש לנסוע אליו - כולם שם נרצחו או נחטפו. אבל הם לא היו בבית.

היא הצילה את המשפחה שלהם. לא כי היא בחרה להציל - אלא כי היא הייתה השליח של ההצלה.

זו הסליחה האמיתית של יוסף: לא "אני סולח לכם למרות מה שעשיתם" אלא "אתם לא עשיתם כלום - האלוקים עשה."

כשאנחנו מבינים שבן הזוג שלנו הוא רק שליח בידי השם, הסליחה מפסיקה להיות מאמץ. היא הופכת להיות תובנה.