"אמרתי לה אלף פעמים שאני אוהב אותה, אבל היא עדיין לא מרגישה!"
בסוף פרשת ויחי, האחים חוששים שיוסף ינקום בהם אחרי מות יעקב. הם שולחים אליו הודעה ומתחננים לסליחה. מה יוסף עושה?
"וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם" - הוא ניחם אותם ודיבר על ליבם.
למה התורה צריכה להגיד את שני הדברים? הרי אם הוא דיבר על ליבם, ברור שהוא ניחם אותם!
כי יש הבדל עצום בין לדבר "אליהם" לבין לדבר "על ליבם".
אתה יכול לומר לאישה שלך מאה פעמים "אני אוהב אותך" - אבל אם זה לא בשפה שהלב שלה מבין, זה לא מגיע. את יכולה להגיד לבעל שלך כל יום "אני מעריכה אותך" - אבל אם זה לא בשפה שהלב שלו מבין, הוא לא מרגיש.
יוסף לא סתם אמר לאחים "הכל בסדר, אני סולח לכם." הוא דיבר בשפה שהלב שלהם מבין. הוא הבין מה הם צריכים לשמוע בדיוק כדי להרגיש רגועים.
אני זוכר זוג שהגיע לייעוץ. הבעל אמר בתסכול: "אני אומר לה כל הזמן שאני אוהב אותה! למה היא לא מרגישה?" התברר שהוא אומר את זה כל פעם בדרכו - בטלפון בין פגישות, "אהבתי, אני אוהב אותך, ביי." אבל מה היא באמת הייתה צריכה לשמוע? היא הייתה צריכה שישב איתה, יסתכל לה בעיניים, ויגיד לה למה הוא אוהב אותה. מה בה מיוחד. מה היא עושה שגורם לו להרגיש טוב.
הוא דיבר אליה. אבל לא דיבר על ליבה.
או אישה שאמרה לבעל שלה כל יום "תודה שאתה עובד קשה." אבל הוא לא הרגיש מוערך. למה? כי הלב שלו לא צריך מילים של תודה - הוא צריך שהיא תראה לו שהיא שמה לב לפרטים הקטנים. שהיא מבינה כמה הוא מתאמץ. שהיא עושה משהו קטן בשבילו שמראה שהיא חושבת עליו.
היא דיברה אליו. אבל לא דיברה על ליבו.
"לדבר על הלב" זה לדעת מה בן הזוג שלך צריך לשמוע, לא מה אתה רוצה להגיד. זה לדבר בשפה שלו, לא בשפה שלך.
יוסף ידע את זה. ולכן הוא לא רק ניחם את האחים - הוא דיבר על ליבם.
אם אתה רוצה שבן הזוג שלך ירגיש באמת, תפסיק לדבר אליו. תתחיל לדבר על ליבו