"הבית שלנו עובד כמו שעון שוויצרי מדויק," סיפרה לי מיכל בחיוך מריר. "ההסעות מתוקתקות על הדקה, הכביסות מקופלות לפי צבעים, הקניות מגיעות בזמן, והילדים בחוגים. הכל מתפקד למופת. רק דבר אחד קטן חסר: אנחנו. הפכנו לשני רובוטים שמתפעלים פס ייצור תעשייתי. אנחנו עוברים זה ליד זה במסדרון הבית, מתאמים לוגיסטיקה בהודעות ווטסאפ קצרות, אבל לא באמת נפגשנו או הבטנו בעיניים כבר חודשים ארוכים!". הטייס האוטומטי (Auto-Pilot) הוא המלכודת המסוכנת והשקטה ביותר של הנישואין המודרניים. השגרה בולעת אותנו, המשימות נערמות, ואנחנו פשוט רצים במעגלי הישרדות אינסופיים מבלי לעצור לרגע של התבוננות.
והנה, בפרשת שמות מתרחש האירוע המכונן ששינה את גורל העם היהודי לדורותיו: משה רבינו רועה את צאן יתרו במדבר, ולפתע נגלה לעיניו מחזה פלאי ובלתי נתפס: סנה בוער באש יוקדת, אך איננו מתכלה! אלפי רועים עברו במדבר לפני משה וראו שיחים בוערים, אך כולם המשיכו לרוץ קדימה אחרי הכבשים שלהם. אבל מה עושה משה? "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה, מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?". והתורה חותמת מיד במילים מפעימות: "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה!". הרבי מקוצק דייק כאן דיוק מצמרר: מתי בורא עולם קרא למשה מתוך הסנה? אך ורק כאשר ראה "כי סר לראות"! אם משה לא היה עוצר את שטף המרוץ של המרעה, מטה את צעדיו ומסתכל באמת במה שקורה מולו – הקול האלוקי לא היה נשמע לו לעולם!
זהו שיעור מציל חיים לכל בית בישראל. הסנה הבוער הוא הבית שלכם. הוא הנפש של בן הזוג שלכם שבוערת מרוב עומס, דאגות פרנסה וכאב שקט. וכמה קל לעבור לידו, לראות את האש, ולהמשיך לרוץ אל עבר ערימת הכלים בכיור או מסך המחשב! הגאולה של הזוגיות אינה מתחילה בתוכניות גרנדיוזיות. היא מתחילה בבחירה היומיומית לעשות "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה": לעצור את הריצה האוטומטית. להניח את הנייד בחדר אחר. להתיישב מול בן הזוג לרבע שעה בלי שום מטרה טכנית, להביט לו עמוק בעיניים, ולשאול מכל הלב: "איך את מחזיקה מעמד בתוך כל האש הזו?".
רק כשבני הזוג "סרים לראות" באמת זה את זה, השכינה מתגלה בתוך הסנה הבוער של חייהם.