נח וכל בעלי החיים נכנסו לתיבה לא בגלל שהמקום היה נוח או נעים במיוחד. הם נכנסו כי בחוץ היה מבול גדול ומשמיד. לא הייתה להם שום ברירה אחרת בעולם.!
אותו דבר בדיוק קורה כשמתחתנים. אתה נכנס ל"תיבה" - בית משותף עם בן זוג מעולם שונה לגמרי, עם הרגלים שונים ודעות שונות לחלוטין. ובחוץ יש "מבול" - אתה לא יכול לברוח לחיי הרווקות הישנים או לחזור לחדר הילדות הבטוח שלך.
אני זוכר שאחרי השנה הראשונה של הנישואים שלי, מורי ורבי שלח אותי להיות רב קהילה בארה"ב. היו ביני לבין אשתי הרבה אי הסכמות על מלא נושאים שונים ומגוונים - שנינו נשואים טריים וצעירים, מעולמות שונים ומנוגדים, רחוקים אלפי קילומטרים מכל דבר מוכר ואין לנו עם מי לדבר, אין חברים ותיקים לברוח אליהם, אין משפחה קרובה להתייעץ איתה ולקבל תמיכה.
הרגשנו שאין ברירה - אנחנו חייבים להגיע להסכמות בשביל שיהיה לנו טוב. ובמבט למפרע, זה בדיוק מה שבנה את הקשר שלנו! בלי המצב הכפוי הזה, זה פשוט לא היה הולך....
חכמי הטבע מסבירים תופעה מעניינת ומפתיעה: צמח שגדל בשטח פתוח ורחב מפזר את השורשים לכל הכיווונים האפשריים, אבל צמח שגדל במקום מוגבל ומצומצם מפתח שורשים עמוקים וחזקים הרבה יותר.
כך בדיוק בזוגיות - כשיש לך את "כל העולם" זה לא מאלץ אותך להעמיק ואתה נהנה רק מה"מים הרדודים" של החיים... אבל כשאתה "מוגבל" לזוגיות ולבית שלך, אתה מפתח עומק, יציבות וסיפוק אמיתיים.
הסוד הוא שהתיבה לא נועדה להיות נוחה או קלה. היא נועדה לאלץ אותך להשתנות ולהתפתח באופן יסודי. במקום לנסות לשנות את העולם הגדול בשבילך, אתה משנה את עצמך בשביל העולם החדש.
עצם העובדה שאתה "סגור" עם בן הזוג בלי שום אפשרות לברוח - זה מה שיוצר את הקרקע הפורייה לשינוי הרגלים ולהתאמה אמיתית ועמוקה.
כך שכשיגמר ה"מבול" הגדול, אתה לא תצא אותו בן אדם שנכנסת. אתה תצא משופר, מותאם וחזק יותר – ועם יכולת אמתית - לאהוב.