כי האדמה שנפערה תחת רגלי קרח לא הייתה רק עונש – היא הייתה תוצאה טבעית של תפיסה שאינה מכירה בייחודיות של כל אדם. עולם שבו כולם חייבים להיות אותו דבר הוא עולם שסופו להיבלע.
והדרך לתיקון? להבין שהשונות בינינו היא לא רק הכרחית – היא קדושה.
החוקה של האהבה: מה מלמדת אותנו הפרה האדומה על זוגיות
"אמא, למה השמיים כחולים?" "כי האטמוספרה מפזרת את האור הכחול בצורה טובה יותר." "אבל למה היא מפזרת דווקא את הכחול?" "כי לאור הכחול אורך גל קצר יותר..." "ולמה לאור כחול יש אורך גל קצר?" "ככה זה פשוט עובד." "אבל למההההה?"
אם יש לכם ילדים, אתם מכירים את שרשרת ה"למה" הבלתי-נגמרת הזו. בשלב מסוים אתם מגיעים לתשובה האולטימטיבית: "ככה!"
בפרשת חוקת אנחנו פוגשים את מצוות פרה אדומה – המצווה המסתורית ביותר בתורה. פרה אדומה תמימה נשרפת לאפר, האפר מעורבב במים, וכשמזים אותם על אדם טמא – הוא נטהר! אבל (וזה ה"אבל" הגדול) – הכהן שמכין את התערובת ומזה אותה, נטמא בעצמו! מה??? איך אותם מים בדיוק מטהרים את הטמא ומטמאים את הטהור?
זה מזכיר לי את רוני ודנה, זוג שהגיע אליי לייעוץ. "אני לא מבין אותה," התלונן רוני, "היא מתעקשת שאני אודיע לה כשאני מגיע הביתה. זה כל כך מעצבן! אני מרגיש כמו ילד קטן!"
"ואתה לא מבין למה זה חשוב לה?" שאלתי.
"ממש לא! היא יודעת שאני אגיע, אז למה להודיע?"
דנה שתקה רגע, ואז אמרה בשקט: "אבא שלי עזב כשהייתי בת 8. הוא פשוט לא חזר הביתה יום אחד. אף פעם לא ידענו מתי הוא יבוא..."
פתאום ההתעקשות ה"מוזרה" קיבלה משמעות עמוקה.
בזוגיות, אנחנו נתקלים שוב ושוב ב"פרות אדומות" – דברים שבן או בת הזוג עושים שנראים לנו חסרי היגיון לחלוטין. מרגיזים. מטורפים. בלתי נסבלים!
המפתח הוא להסתכל על המחבר, לא על המוזרות. שאלו את עצמכם: מה טוב באדם הזה שאני אוהב? מה אני מעריך בו? ומתוך ההערכה והאהבה הזו, נוכל לקבל גם את הדברים שקשה לנו להבין.
ויותר מזה – כשאנחנו עושים משהו שחשוב לבן הזוג שלנו, למרות שאנחנו לא מבינים בכלל למה זה חשוב לו – זה בדיוק רגע השיא של האהבה! זה העוגן החזק ביותר של הקשר!
כשרוני התחיל לשלוח הודעות קצרות "אני בדרך הביתה", דנה הרגישה אהובה באופן שלא חוותה מעולם. לא בגלל המעשה עצמו, אלא בגלל המסר העמוק: "אני מוכן לעשות דברים שאני לא מבין, רק כי הם חשובים לך".
זוהי בדיוק אותה אהבה שעם ישראל הראה לקב"ה כשאמר "נעשה ונשמע" – נעשה גם אם עוד לא שמענו את ההסבר. כי כשאנחנו אוהבים באמת, אנחנו מוכנים ללכת שבי אחרי האהוב עם עיניים עצומות.
הרב קוק כתב שהאהבה מקלקלת את השורה – היא גורמת לנו לצאת מהסדר הרגיל, מההיגיון הצפוי. וזה בדיוק הדבר הכי יפה בה.
אז בפעם הבאה שבן או בת הזוג מבקשים משהו שנראה לכם מוזר – תזכרו את הפרה האדומה. לפעמים, הקסם הכי גדול של האהבה מתרחש דווקא כשאנחנו לא מבינים, אבל עושים בכל זאת, מתוך אהבה טהורה.
המחברת שהחזירה את האהבה
איש אחד ישב בבית קפה שכונתי, מחכה לאשתו שאיחרה. שלוש שנות נישואין, וכל פגישה הופכת למלחמה של דקות – היא מאחרת, הוא כועס, היא נעלבת, והערב מתחיל ברגל שמאל.
לידו ישבה אישה מבוגרת עם מחברת קטנה, כותבת במרץ. סקרנותו גברה עליו כשראה אותה מחייכת אל המחברת.
"סליחה," פנה אליה, "אני רואה שאת כותבת משהו שמשמח אותך."
האישה חייכה. "אני כותבת שלושה דברים טובים שקרו לי היום."
"שלושה דברים טובים? בכל יום?"
"כן. 43 שנה אני עושה את זה. פעם בערב."
האיש צחק. "וואו, זה הרבה דברים טובים. 43 שנים כפול 365 ימים..."
"כפול 3 דברים טובים," השלימה בחיוך, "זה בערך 47,000 דברים טובים."
"ולא נגמרים לך הדברים הטובים?"
היא סגרה את המחברת. "אם מחפשים, תמיד מוצאים. היום למשל: אחד – ראיתי פרח סגול שלא ראיתי קודם. שניים – קיבלתי שיחת טלפון מהנכדה שלי. שלוש – הקפה פה טעים במיוחד היום."
"אבל אלו דברים קטנים כל כך," אמר בהשתוממות.
"בדיוק," ענתה, "החיים מורכבים בעיקר מדברים קטנים. מי שלא יודע לשמוח בקטנים, מפספס 90% מהחיים."
ואז הפתיעה אותו: "וזה לא רק בשבילי. כשבעלי היה בחיים, הוא גם כתב. וכל שבת בבוקר, החלפנו מחברות וקראנו מה הצחיק, שימח או ריגש את השני במשך השבוע."
"וזה... עזר לנישואין?"
היא צחקה. "60 שנה היינו נשואים! יום אחד גיליתי שבזמן שאני כותבת שהוא עשה לי קפה בבוקר, הוא כתב שהחיוך שלי כשאני מקבלת את הקפה עשה לו את היום. אז תגיד לי אתה – אתה חושב שזה עזר?"
באותו רגע הגיעה אשתו של האיש, מתנצלת על האיחור. הוא קם, חיבק אותה, והפתיע אותה בנשיקה.
"קרה משהו?" שאלה בחיוך מופתע.
"כן," ענה, "החלטתי לשמוח בדברים הקטנים."
בצאתם מבית הקפה, עצרו בחנות מכשירי כתיבה וקנו שתי מחברות קטנות.
זה היה לפני שנתיים. אתמול פגשתי אותם שוב. הם חיכו זה לזו, מחייכים, עם שתי מחברות שחוקות משימוש.
"אתה לא מאמין," אמר לי, "גילינו שיש לנו לפחות 2,190 סיבות להיות מאושרים ביחד. והיד עוד נטויה."
לפעמים, ההרגל הקטן ביותר הוא שמציל את הדבר הגדול ביותר. המחשבה שצריך מחוות ענק בשביל אהבה גדולה, היא בדיוק הטעות שהורסת אהבות. כי האהבה לא חיה במחוות הגרנדיוזיות, אלא בשלושה דברים קטנים וטובים, יום אחרי יום, שנה אחרי שנה.