"חזרתי השבוע מסדנה מקצועית מלאה ברעיונות חדשים ובאנרגיות עצומות," שיתפה רננה בעיניים דומעות בקליניקה. "התחלתי לספר לבעלי בהתלהבות על פרויקט עצמאי שאני חולמת לפתוח. הוא אפילו לא טרח להרים את הראש ממסך הנייד, גיחך בביטול ואמר בקול מזלזל: 'נו באמת, חבל על הזמן והכסף שלך, הרי ברור שאין לך את המשמעת לזה...'. באותה שנייה הרגשתי כאילו מישהו שפך עליי דלי מלא במי קרח. כל האור והשמחה כבו בתוכי באחת, הסתגרתי בחדר ובכיתי שעות". רננה מתארת את אחד הכוחות השטניים וההרסניים ביותר שפוגשים בחיי הנישואין.
בסוף פרשת בשלח, רגע אחד אחרי שעם ישראל חוצה את ים סוף ושר את שירת הים המרוממת בשיא ההתלהבות, מופיע לפתע האויב המר והמסוכן ביותר: עמלק. "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם". רש"י בספר דברים מביא על כך את המשל המפורסם על הפסוק "אשר קרך בדרך": למה הדבר דומה? לאמבטיה רותחת ששום בריה אינה יכולה לקפוץ לתוכה מרוב חומה. בא בן בליעל אחד, קפץ לתוכה – ואף על פי שנכווה בעצמו, צינן אותה בפני אחרים! זהו בדיוק כוחו ההרסני של עמלק: הוא אינו נלחם באמצעות טיעונים לוגיים; הוא פועל באמצעות "צינון"! הוא מזהה התלהבות קדושה, חום של קִרבה, רצון להשתנות או ניצוץ של אהבה – ושופך עליהם מים קרים של ספקנות, גיחוך וציניות מזלזלת.
בפסיכולוגיה הזוגית אנו רואים שלעג וזלזול ציני הם הרעל הממית ביותר של האינטימיות. כשבן הזוג משתף אתכם בחלום תמים, עושה מאמץ להשתנות, או מציע מחווה רומנטית – והתגובה שלכם היא צינית: "פתאום נהיית צדיק?", "נראה כמה ימים זה יחזיק מעמד..." – זהו עמלק שמקרר ומקפיא את הבית! הקרירות הזו משמידה כל רצון לנסות שוב. היא גורמת לבן הזוג להסתגר בשריון של בדידות ופחד מפני שיפוט.
איך מנצחים את עמלק? משה רבינו עולה לראש הגבעה: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל... וַיִּהְיוּ יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ!". התרופה היחידה לקרירות העמלקית היא חום, אמונה ועידוד בלתי מתפשרים! כשבן הזוג משתף בחלום או עושה צעד קטן – אל תהיו אלו שמצננים את האמבטיה. תחזיקו לו את הידיים! תאמינו בו, תתלהבו איתו, ותדליקו אצלו את האור. כי בית חם ואוהב הוא המקום היחיד שבו שום עמלק אינו יכול לשרוד.